במאמר שפרסמה ד"ר הלוורסון מבית הספר לעסקים באוניברסיטת קולומביה, היא ציינה לאחר ששוחחה עם נשים בכירות, שנשים מייחסות את הכישלונות שלהן לסיבות פנימיות ואת ההצלחות לחיצוניות. לדעתה, הדבר נובע מהאופן בו אנו מגדלים את הבנות והבנים שלנו בתוך מערכת החינוך. אם לדוגמה תלמיד ותלמידה יעשו מבחן במתמטיקה ויכשלו בו, הילדה תגיד 'אני לא טובה במתמטיקה' והילד יגיד 'כנראה שלא למדתי מספיק'.

המונח "איום סטריאוטיפ" מסמן מצב שכיח לפיו כאשר אנשים המשתייכים לקבוצה כלשהי מאוזכרים אודות שייכותם לסטריאוטיפ שלילי, יגדל הסיכוי שיפעלו לפיו. כך, אם לפני מבחן במתמטיקה נבקש מהנבחנות והנבחנים למלא את מינם, יש סיכוי גבוה כי הנבחנות תצלחנה פחות במבחן הזה מאשר במבחנים בהם לא היו צריכות לציין את מינן.

לפני שנתיים נסעתי בפעם הראשונה לראות בתי ספר לתלמידות בחו"ל על מנת לקבלת השראה. לפני שנסעתי, שוחחתי עם בתי הבכורה ושאלתי אותה אם היא הייתה באה ללמוד בבית הספר אותו אקים. היא ענתה שלא והסבירה שבנות יחד זה איום ונורא. כל כך הרבה ריבים, רכילות, קבוצות מתנגחות וחרמות, וזה ממש לא בשבילה.

בספרה המרתק "דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים" כותבת טינה סיליג שבקורס אותו היא מעבירה בסטנפורד היא מסיימת את השיעור הראשון באמירה "לעולם אל תחמיצו הזדמנות להיות מדהימים". המשפט הזה גרם לי לתחושה אמביוולנטית, מצד אחד, כדאי להסתכל על כל דבר שאני עושה בחיים כהזדמנות ולעשות אותו בצורה מעולה ומצד שני, כמה ציפיות משפט כזה יוצר, ציפיות חיצוניות ופנימיות, בעיקר על נערות ונשים.

גייל קלי היא אשת עסקים בכירה בתחום הפיננסי באוסטרליה. בכנס בו השתתפתי היא סיפרה לקהל שהיא מקבלת עשרות קורות חיים מידי שנה ולרובם היא שולחת מכתבי דחיה שבסופם מוצעת האפשרות לשולח או השולחת לנסות שוב בעתיד. קלי מספרת שהיו לא מעט מקרים בהם קיבלה קורות חיים מגברים שוב, אפילו מספר שעות לאחר קבלת מכתב הדחיה. בכל שנותיה כמנהלת היא לא קיבלה אף פעם קורות חיים בפעם השנייה מנשים. לטענתה, כשאומרים לנו, הנשים, לא, זה לא.

בתפקידי כמנהלת עמותה בירוחם, השתתפתי אחת לשבוע בישיבת מנהלים במועצה המקומית. לא ייחסתי חשיבות למקום בו ישבתי והיו מקרים בישיבות צפופות במיוחד שבחרתי לשבת בצמוד לקיר ולא סביב השולחן. לקח לי זמן לאמץ את המסר הפמיניסטי בכל הקשור לכך שלישיבה סביב השולחן יש משמעות: בהרצאתה, אומרת שריל סנדברג,סמנכ"לית בכירה בפייסבוק, כי חובה עלינו להתיישב סביב השולחן. בשולחן מתקיים השיח, מתקבלות ההחלטות, נעשות חלוקת התפקידים, ואם לא נהיה שם, לא נהיה.